ראיון החודש עם אדריכל איימן טבעוני

הגבול בין נצרת לתל אביב

איימן טבעוני נגד אדריכלים פנטזיונרים: "התכנון נתקע לפני 100 שנה"

תרבות אדריכלות סביבה,  30.12.2015

אסתר זנדברג

למה אדריכלים מוערכים מנצרת לא יכולים לבנות בתל אביב

הם מעסיקים יהודים, מוסלמים ונוצרים, מקימים מסגדים וגם כנסיות. אבל למרות שהאחים אשרף ואיימן טבעוני הם דוגמה לדו־קיום אמיתי, הם לא מצליחים לשבור את תקרת הזכוכית של האדריכלים הערבים

.

אשרף (מימין) ואיימן טבעוני        צילום: רמי שלוש

מהחלונות הרחבים של המשרד בנצרת נשקפת העיר כתמונת נוף יפהפייה. "איך אפשר להגיד על הכאוס הזה שזה יפה", הם מתקוממים. המפגש התקיים ביוזמתם, במטרה גלויה ובלתי מתנצלת "לחדור גם למגזר היהודי. איך נגיע לתכנן בית ספר בחולון? או בראשון לציון? אם המדינה לא באה אלי, אני בא אליה". באותה נימה אומר איימן "אנחנו מלח הארץ. אני ישראלי שורשי. האמת שאם הייתי יהודי הייתי מאוד מודאג מהעתיד של המדינה. אתם היהודים ממש בבעיה".

הדמיה של מרכז קהילתי ביישוב מסעדה

על אף הצלחתו של המשרד ב"סקטור הערבי", תקרת הזכוכית המגזרית מעליו כמעט שלא נופצה. "בסך הכל טוב לנו, אנחנו עובדים ונהנים", אומראיימן, "אבל אני חושב שאנחנו יכולים יותר. אנחנו רוצים להגיע לתל אביב. לא כל כך במובן המסחרי, אלא כדי להיות חלק מהתרבות כאן. אנחנו מוסלמים ודוגמה לדו קיום כלל־מגזרי, במשרד עובדים מכל העמים והגזעים. אנחנו משקיעים בעבודה מעל ומעבר, ואני חושב שמגיעה לנו הכרה. המצב כיום הוא שרק מעט אנשי מקצוע ערבים רוצים לעבוד במגזר היהודי, אולי כי הם כבר התייאשו. אנחנו רוצים לפרוץ את המעטפת"

אשרף ואיימן הם דור שני לאדריכלים במשפחה. שמה הערבי המקורי היה נערה, השם העברי "טבעוני" דבק בה בשל המעורבות בתכנון היישוב בסמת טבעון, "ונהפך למותג". האב, מחמוד טבעוני, שייסד את המשרד ב–1964, היה מהנדס ואדריכל, בוגר הפקולטות להנדסה אזרחית ולארכיטקטורה בטכניון בחיפה. את לימודי האדריכלות התחיל בגיל מאוחר יחסית וראה במקצוע "תחום שיכול לקדם את הישוב הערבי ולהיות חוליה מקשרת. הוא היה איש הסולחה", כדברי בניו. בין היתר היה מעורב בשנות ה–80 בשיקום מסגד חסן בק בתל אביב, שהיה דווקא לסמל הסכסוך.

מאז מותו של מחמוד ב–2005, בנו אשרף, בן 32, בוגר הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון בחיפה, מנהל את המשרד. איימן, בן 42, הוא האדריכל הראשי, והדובר הנמרץ יותר. הוא בעל תואר ראשון ושני בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, חוקר ומרצה בתחום האדריכלות הדיגיטלית וסטודנט בתחום הזה לתואר דוקטור בבית הספר AA בלונדון."הגעתי עד ללונדון כדי לברוח מעניינים פוליטים מקומיים. אבל דווקא בלונדון אני חושב פעמיים לפני שאני אומר שאני ישראלי", אומר איימן, באותה נימה משועשעת שחושפת דילמות וקונפליקטים.

איימן מפריד בין מה שהוא מגדיר ההיבט האישי לבין זה הציבורי ואומר ש"באופן אישי ופרטי אין לי טענות למדינה או לחברה הישראלית. גם לאדריכל ישראלי קשה לבנות בישראל, לא רק לערבי. ישראלים־יהודים המליצו עלי לדוקטורט, ואנחנו עובדים עם יזמים יהודים. אבל כקולקטיב, יש לנו הרבה טענות על קיפוח. איך אתם רוצים שאני ארגיש אם בתוכנית מתאר ארצית ובשיח הציבורי רואים בנו הערבים כנטל, כ'בעיה' שצריך 'לפתור'. איך אדריכל או מתכנן יכול לראות באוכלוסיה מקומית כלשהי בעיה".

ברוח המגמה השלטת כיום בשיח העירוניות, איימן אומר שערים נחשבות לטובות ונחשקות יותר כאשר הן קומפקטיות, צפופות, ומציעות מגוון של שימושים, מבנים וחללים ציבורים. למרבה הצער, כדבריו, מצבה של העירוניות אינו כזה, "וגם חיקוי המודלים המוצלחים של ערים אירופיות קלאסיות לא יכול לספק פתרון הולם. המערכות העירוניות כיום הן מורכבות בהרבה ממה שהיה נהוג בעבר ובמקרים רבים שיקולי התכנון מושפעים מאינטרסים כלכליים ופוליטיים. לפיכך, תפקידו של האדריכל בבואו לתכנן מבני ציבור הוא לראות את התמונה הגדולה, מעבר לאינטרסים הצרים".

הבנייה במגזר הערבית נתפשת עדיין כפרטית ומשפחתית, אבל במשרד טבעוני משוכנעים שהחברה הערבית בשלה לנדלניזציה של הקרקע ולצורת חיים עירונית. בנצרת, שהיא עיר צפופה, אין שום מרחב ציבורי, אומר איימן, "אנשים נפגשים כאן רק בסופרמרקט או בפייסבוק, אז אפשר לדבר עד מחר על עיר קומפקטית. אבל הבסיס של עיר הוא אינטראקציה בין אנשים". אימן לא רואה בעיה באינטראקציה יומיומית יהודית־ערבית בכל תחומי החיים ובכללם גם חינוך. "אני מוסלמי ולמדתי בבית ספר נוצרי, וזה העשיר אותי מאוד. אז מה הבעיה ללמוד יהדות? אה, אבל יש לנו פה את הקונפליקט הלאומי".

לשם מימוש הרעיון של יצירת מרחב עירוני־אזרחי בישובים ערבים, "אנחנו מנצלים ואקום במועצות המקומיות הערביות, ונכנסים לשם עם תוכניות מתאר, פרוגרמות, יוזמות, ועם מרץ וחוצפה, ומשיגים דברים", מסביר אשרף. כך למשל באכסאל ובמסעדה, הם מטפלים בכל מבני הציבור ויזמו יצירת "חלל אורבני". בתכנון בית ספר התיכון בעיירה הבדואית חורה, ביקשו להפוך "מוסד חינוכי רגיל למוקד פעילות לכל תושבי העיירה". למסגד שתכננו בעראבה ונמצא עכשיו בבנייה, הם קוראים "מרכז תרבות איסלמית", ומסבירים ש"שברנו את מושג המסגד כמקום תפילה בלעדי". המסגד גם שובר את הדימוי האדריכלי הקלאסי של בית התפילה המוסלמי עם הכעפה והמנארט, בתקווה שיוביל "לפרשנות פחות שמרנית של הדת".

האחים טבעוני אמנם לא תכננו עדיין בית ספר בחולון, אבל הם עובדים כיום באקרה בגאנה ("יזם ישראלי יצר את הקשר הראשוני"), ומחזיקים סניף של המשרד ברומניה. במשרד שם עובדים בעיקר אנשי מקצוע מקומיים שהם, כדבריו של איימן, מקצוענים ומנוסים, ובעלי מוסר עבודה גבוה. הוא מספר ש"ברומניה אני לא נחשב למהגר. היחס אלינו שם הוא כמו אל מלכים שבאו להציל את המצב ברומניה ונותנים לנו כבוד בצורה אפילו מוגזמת". הוא מאמין שבעוד שנים מעטות הם יהיו חלק מעולם גלובלי שכבר שולט בענף, ומדגים: "שלשום אמרתי למנחה שלי ב־AA בלונדון שאני נוסע לכמה ימים, טסתי לאיסטנבול, משם לאילת, משם לנצרת, ומחרתיים, בחזרה ללונדון. אז כבר באמת אי אפשר לדעת איפה בדיוק עובר הגבול של לונדון".

על רקע דחיית העתירות של תושבים בכפרים הבדואים ה"בלתי מוכרים" בנגב כנגד הריסה חוזרת ונשנית של בתיהם, תתקיים בסוף השבוע בכפר אל עראקיב סדרה של אירועים שימחישו את גורלם של תושבי האיזור ושל מדיניות הגירוש והנישול הנמשכת מימי השלטון העותומני, דרך המנדט הבריטי ועד מדינת ישראל. לאירועים שותפים עמותת זוכרות בשיתוף תושבי אל עראקיב — שיישובם נהרס 92 פעמים — והאדריכל איל וייצמן העומד בראש פרויקט המחקר "אדריכלות בעימות" בבית הספר גולדסמית באוניברסיטה של לונדון, והם מתקיימים במסגרת המושב האחרון של "ועדת האמת לאירועי 1948–1960 בדרום". יוזמי האירועים מבקשים להציע "אופק חשיבה אלטרנטיבי על האפשרויות של החברה האזרחית לנכס את האמת מחדש".

האירוע שיתקיים בימים שישי־שבת (1–2 לינואר) יכללו סדנת תצלומי אוויר ותיעוד חזותי של ראיות ועדויות של תושבי הכפרים בנגב (ביום שישי), הצגת דו"ח ועדת האמת — בהשראת ועדות האמת והפיוס בדרום אפריקה ערב שחרורה משלטון האפרטהייד — וקריאה מבוימת מתוכו (בשבת). עוד במסגרת האירועים יושק ספרו החדש של ויצמן "סף המדבר, קו העימות" (הוצאת בבל), הבוחן את מדיניות עקירת הבדואים מהנגב הצפוני ברקע אידיאולוגית הפרחת השממה כפרויקט קולוניאלי, ויתקיים דיון בנושא. בין המשתתפים, מיקי קרצמן, אורן יפתחאל, ספא אבו רביעה. האירועים יתקיימו בשני אוהלים ארעיים שיוקמו בתכנון משותף של האדריכל שרון רוטברד ותושבי אל עראקיב, "וימחישו את הדיקדוק הפנימי של נישול הבדואים ועקירתם מאדמתם".